בפרסומות רואים לפעמים נשים יפות מחייכות שמספרות לנו איך חייהן השתנו לטובה מאז שהתחילו לקחת תרופה כלשהי- "קחי כדור, כי למי יש זמן לכאבים?". נשמע הגיוני-במקום לבזבז זמן על כאב ראש, קחי כדור וחזרי להרוויח כסף… המחשבה הזו מקובלת בחברה שלנו, שמחנכת לחוסר הקשבה עצמית כמפתח להצלחה.
הקשבה עצמית באמצעות הגוף
כאב לא מגיע סתם. הגוף שלנו הוא כלי אדיר להבין את עצמנו. הוא לא מזייף. כשאנחנו לא מדייקים, הגוף דואג למשוך את תשומת הלב שלנו פנימה. למשל אחרי מתח גדול נוטים לחלות. לעיתים אפילו תוך כדי מריבה חשים בחילה או כאב ראש ובטן. כשמדחיקים את הכאב מפספסים הזדמנות להבנה של המתרחש בחיינו, ומגדילים את המרחק מהמהות שלנו שמנסה להעביר מסר. בזמן הזה בכל זאת ישנו חלק בתוכנו שמרגיש את הניתוק, והוא משרה תחושת עצב.
כשכואב הראש או הגב נתפס אפשר לקחת כדור ולהתעלם, אבל אפשר גם לעצור, ולנסות להבין מה זה אומר. כשמבינים את המתרחש בתוכנו, יש פחות התפרצויות ומצבי רוח, והיחסים שלנו עם העולם בריאים יותר. כך למעשה גם הסביבה מרוויחה מכך שאדם מפנה זמן להקשבה עצמית.
כשמתעלמים מאיתותי הגוף, יש אשליה שחסכנו זמן- חזרנו מיד למסלול העשייה. אבל הגוף לא מוותר כל כך בקלות. אם לא הבנת את האיתות העדין, הכאבים יחזרו חזקים יותר. יתכן שכרגע זה נוח לך לקחת שוב כדור, אך המנהג הזה עוד יתגלה כלא משתלם. כי במערכת היחסים שלך עם הגוף, לגוף יש יתרון ברור- אין גבול להפרעות והמחלות שהוא יכול לייצר כדי למשוך את תשומת הלב שלך. אי נוחות הופכת עם הזמן לטרדה של ממש, מתפתחת למחלה, ואפילו לבעיה כזו שמצריכה ניתוח. לעומת זאת, הכלים של ההתעלמות וההדחקה הם מאוד מצומצמים. כי ברגע שהכדורים נגד כאבים כבר לא יעזרו, מה נשאר לך לנסות? להוריד איברים מהגוף? אפשר, אך אם לא טיפלת בשורש הבעיה, היא תצוץ באיזור אחר בגוף.
חינוך לאי הקשבה עצמית
פעמים רבות שומעים אנשים שעברו טלטלה בחייהם בעקבות מחלה קשה, מספרים כיצד המחלה גרמה להם להבין שלא היו בכיוון הנכון. אבל למעשה כל הקולות הפנימיים היו שם הרבה קודם לכן. אז למה אנחנו לא מקשיבים? למה אנחנו לא לוקחים בכל יום עשר דקות מזמננו כדי להתבונן פנימה?
החינוך בחברה שלנו מעודד להתעלם ממדדים פנימיים, ובמקביל יש דגש חזק על מדדים חיצוניים, כמו ניהול סדר יום לפי שעון ולא לפי תחושות, כמו התנהגות מקובלת בחברה, מודלים ברורים של מה זה מקצוע ראוי, מהו המראה החיצוני הנחשק, כמה רכוש צריך לצבור וכיוב'. והחינוך הזה תופס מצוין… אך המחיר שאנו משלמים על הניתוק מעצמינו הוא כבד. המלחמות הפנימיות מהן אנו מתעלמים יוצרות כאבים, מחלות, מביאות לניתוחים מיותרים, דיכאון, דימוי עצמי ירוד, בעיות אכילה, והתמכרויות למינהן.
הקשבה עצמית בראייה כלכלית
בחברה שלנו לא מעריכים תכונה כמו הקשבה עצמית כי היא לא נתפסת כלכלית. אשה שתאמר למעביד שלה "היום לא מתאים לעבוד שעות נוספות כי אני בווסת", כנראה יכולה לחפש לעצמה מקום עבודה חדש. למה לבזבז זמן כשאפשר לקחת כדור נגד כאבים? אבל כאמור יש לכך מחיר, ובניגוד למה שנהוג לחשוב, זה גם עולה לנו כסף. זה יתרום לכך שאותה אישה תהיה חולה ותפסיד ימי עבודה. אי הקשבה לאורך זמן מגבירה את סכוייה לחלות במחלה קשה. עשרות אלפי שקלים יוצאו מקופת המדינה לצורך הטיפול בה. הקשבה עצמית אינה פינוק, והיא גם לא אגואיזם. זהו צורך בסיסי שקיומו באופן כנה ומאוזן, מבטיח תפקוד בריא ויעיל יותר ולכן גם כלכלי יותר לכולם.
הקשבה עצמית ותרבות הצריכה
יש לחברות הפרסום סיבה טובה מאוד לעודד את הניתוק מתחושות הגוף… פשוט מאוד כי כשאנחנו קרובים לרגשותינו פחות, אנחנו קונים יותר. כשאנחנו מבינים את עצמינו פחות אנחנו מאמינים יותר לכל מה שמציעים לנו הפרסומות, כי אנחנו תמיד מנסים למלא בחומר את החלל שממלא אותנו מבפנים. אותו חלל עצוב נובע מהניתוק מעצמנו, והוא יכול להתמלא רק דרך פיתוח מודעות עצמית והבנה של צרכים אמיתיים (כמו קרבה, חום, קבלה, יצירה) שלא ניתן לספק על ידי קניות. (הם בד"כ זמינים דווקא בחינם…)
איך יוגה חוסכת לנו זמן?
רבים יגידו "בשביל מה זה טוב המודעות הזאת? לא עדיף לקחת כדור כשכואב, וזהו?" זה באמת לגיטימי להדחיק ולקוות לטוב, כל עוד שמבינים שמתישהו נידרש לשלם על כך את המחיר. זה לא פשוט להתבונן פנימה ולהיות בהקשבה כנה לעצמינו. זה בהחלט קל יותר להתגלגל מיום ליום ולא להתעמק יותר מידי במשמעות הדברים. אבל זה ענין של בחירה. כי באופן אירוני מסתבר שכשאנו לא מקשיבים לעצמינו ביום יום, אנחנו מבזבזים המון זמן יקר, ולפעמים זהו זמן שלא ניתן להשיב.
באופן אישי אני מעדיפה לשים לב לחיים שאני חיה… אני רוצה להבין מה הגוף שלי מלמד אותי, לכן אני מעדיפה להרגיש אותו גם כשהוא כואב. תרגול יוגה ושיטות אחרות לפיתוח מודעות באמצעות הגוף, מעמיק את יכולת ההקשבה פנימה, מעמיק את ההבנה העצמית, ומשנה את ההתנהלות ה'מתגלגלת' להתנהלות יותר מודעת. אותו חיבור שנוצר ביני לבין עצמי, מאפשר לי להיות קשובה יותר לאנשים מסביבי, ומתעוררת שמחה פשוטה שממלאת את הגוף.
