“"אנחנו צועדים, חגי מתזמן צירים ואני נעה במעגלים, לעיניהם המשתאות של העוברים ושבים בשכונה"”

סיפור הלידה של ליעד

קודם כל עברו כבר חמישה חודשים אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם…אני אתחיל עם זה שזו היתה חוויה מדהימה מהירה ומחזקת שלא השאירה אצלנו שום צלקת או פחד להיפך נתן לנו המון כוח ואמונה בעצמנו. לפני הלידה, ובמיוחד לפני קורס הכנה ללידה עם דפני אני מאוד פחדתי מהלידה עצמה, ודמיינתי לי תסריט מאוד פסימי. ברגע שהפסקתי לפחד וקיבלתי את הרעיון והיתי מוכנה נפשית ופיזית זה הגיע. הלידה היתה ביום שבת 13/6/09,בשבוע 40+3  וזה היה מזל כי בעלי היה בבית.

ביום שישי היתי בשיעור יוגה ודפני שאלה אותי אם אני מוכנה ללידה וכן כבר הרגשתי מוכנה, דפני הציעה שאני אקרא לתינוקת שלי לצאת וארגיע אותה שאולי היא קצת פוחדת. במשך כל השבוע ובאותו יום שישי במיוחד דמיינתי שהלידה שלי תהיה קלה והרחם יפתח בקלות כמו חמאה. ביום שישי ישבנו עם בעלי עם עיניים עצומות מחזיקים ידיים ומדמיינים את הלידה הקלה והמדהימה שלנו.

ביום שישי עדיין לא הרגשתי שום דבר ובערב יצאנו לפאב ליום הולדת של חברה. ביום שבת בשש בבוקר הרגשתי כאבי בטן חזקים ובחילות ורצתי כל כמה דקות לשירותים. חשבתי שאכלתי משהו לא טוב יום לפני או שהגוף מתנקה לפני הלידה. כאבי הבטן לא הפסיקו ונהיו חזקים ותכופים יותר. בשמונה בערך החלטתי להעיר את בעלי כי הבנתי שזה לא קלקול קיבה רגיל אבל עדיין לא חשדתי שהתחילו הצירים. אמרתי לו שמשהו קורה לי בבטן ואני לא מבינה מה זה. הוא הציע להתקשר לבת דודה שלי שהיא מיילדת ברמב"ם. לאחר הסבר קצר היא אמרה לי: את בצירים תתחילי למדוד זמנים ולבדוק אם זה ממשיך או מפסיק. התחלתי להקשיב לגוף שלי והבנתי שהבטן התנקתה והכאבים זה צירים. התחלתי לחפש לי תנוחה נוחה להעביר את הצירים והכי נוח היה על הכדור. פשוט התרכזתי בכל ציר ועשיתי תנועות אגן בישיבה על הכדור וזה הקל מאוד על הכאב. בעלי מאוד עזר ותמך וניסה להקל על הכאב עם מסאז'ים שלמדנו בקורס אבל לא הרגשתי שום דבר מכיוון הגב והכל היה באזור הבטן לכן לא היה צורך במסאז' .הצירים באו כל 9-8 דקות מהר מאוד באו כל 6-5 דקות, הזמן עבר ממש מהר. הכאב שהרגשתי היה רק בבטן והוא היה ממש נסבל בזמן תנועה על הכדור. כשהבנו שזה לא צירי שווא והם התחזקו בעזרת בעלי עשיתי מהר מקלחת תוך כדי תנועה בזמן הצירים, התלבשנו לקחנו את התיקים ירדנו לאוטו ונסענו לבית חולים השעה היתה בערך 12 בצהריים. הירידה לאוטו (90 מדרגות) ובמיוחד הנסיעה לא היו הכי פשוטות ועצרתי בכל ציר כדי לזוז קצת ובאוטו אין כל כך איפה לזוז.

ברגע שהגענו לרמב"ם הרופא שקיבלה אותנו אמרה בזלזול שמעתי שאת רוצה לידה טבעית, בעלי אמר שאנחנו רוצים לנסות. היא בדקה לי את הפתיחה ושאלה כמה את חושבת שיש פתיחה אמרתי 5 והיא הופתעה מאוד ואמרה שהפתיחה באמת 5. מהר מאוד העבירו אותי לחדר לידה טבעי שהיה פנוי.חיברו אותי למוניטור המיילדת לא הסכימה לחבר אותי למוניטור על הכדור וביקשה שאהיה על המיטה. זה היה ארוך וקשה כי על המיטה אי אפשר לזוז במשך כ- 40 דקות. אחרי זה הגיעה בת דודה שלי והעניינים ממש רצו משם. הפתיחה שלי כל הזמן התקדמה ממש מהר. עשיתי חוקן, מקלחת מהירה ואפילו לא הספקתי ליהנות מהג'קוזי היתה פתיחה של 9 , עשו לי מוניטור מהר על הכדור ועליתי על המיטה ללדת.

היתי מוכנה נפשית ופיזית להתחלת הלידה. התנתקתי לחלוטין בזמן הצירים ונחתי בהפסקות שהיו ביניהם. לפני כל ציר חזק יותר היתה הפסקה גדולה יותר שאוכל לצבור כוח. המים לא ירדו והמיילדת פקעה לי את המים ברגע שהיתה פתיחה מלאה והתינוקת התחילה לצאת. התנוחה שהיתה נוחה לי ולמילדת היא על הצד ובעלי החזיק רגל אחת ומיילדת את השניה. 4-5 צירי לחץ במשך כ- 20 דקות, קצת צרחות, הרבה דחיפות  והתינוקת המדהימה שלנו היתה כבר בחוץ. כל כך מהר היא היתה אצלי על הבטן שמילותיי הראשונות היו "אני לא מאמינה שכבר עשיתי את זה".  בת דודה שלי קראה ללידה שלי "טיסת אל על" . תוך כמה דקות בדקו אותי העבירו חדר והתינוקת ינקה וזה היה מדהים.

חוויה הכי מדהימה בחיים! מה שעזר לנו ללידה כל כך טובה זה הכנה נפשית שלמדתי ביוגה ובקורס הכנה ללידה של דפני. למדתי להקשיב לגוף שלי, למדתי להתנתק מהכאב ורק לחשוב שהתינוקת שלי מתקרבת (כמו תרגיל העינוי הסיני) וזה זרם ועבד בצורה הכי חלקה ומושלמת.

תודה רבה לדפני על חוויה המדהימה שעברנו.
ורוניקה ,איגור וליה.
 
שתף |

השאר תגובה

*