“ועכשיו הוראת היוגה”
אוי הלידה.. לידה…. איזו חוויה..
הכל התחיל באמצע הלילה עם מים מקוניאליים באמצע הסלון..
שלוש שעות אחר כך הוא כבר היה בחוץ..
ילדתי ב"פוריה" עם דולה מקסימה. העברתי את הצירים בתנועתיות, בהליכה, על כדור פיזיו ובתוך אמבטיה חמימה, וזכרתי את כל הטיפים שנתת לנו (וגם העברתי אותם הלאה.. ליולדות חברות..)
זרמתי עם תחושות הגוף ודיברתי לתינוק שלי ולא ביקשתי שום אפידורל אפילו שהרופאים כמעט והתחננו..
לקראת השיא התרחשה דרמה – ירידה דרסטית בדופק העובר.
הן בגלל מים מקוניאליים וגם בגלל שחבל הטבור נכרך סביב הפשוש בחוזקה. חוויתי את צירי הלחץ במלואם והוסבר לי שמוכרחים לעזור לו לצאת מהר ככל האפשר. אז בלידה השלישית (שוב…) ביצעו בי חתך חיץ ושלפו אותו בואקום עדין מאד מפלסטיק.
הדולה שלי אמרה לי שהם אפילו לא משכו אותו, אלא רק כיוונו את ראשו לכיוון הפתח ואני הוצאתי אותו בעצמי במהלך ציר.
הוא נולד בלי שום סימן על הראש ובקול צעקה רמה.. חזק וברור.. כחול לגמרי..
אין לתאר את האושר וההתאהבות המיידית. איזה רגע מופלא. ילדתי אותו בשמחה גדולה, ממש כמו שהתכוננתי כל כך לפני.
זרמתי וקיבלתי את ההתרחשויות וההתפתחויות, וביננו – נהניתי מכל רגע.
הצירים כל כך לא הפחידו.. הכאב היה כל כך חופשי ונינוח, קשה להסביר..
אחרי ההכנה שעברנו באתי ללידה הזו מוכנה כל כך, יותר מאי פעם, לא היה בי שמץ פחד, שמחתי והייתי שקטה.
ניר נולד במשקל 3.400 והתעקשתי שלא יחסנו אותו ושיהיה איתי בביות מלא. קיבלתי חדר פרטי בבית החולים והיה קסום. רצו שאשאר שלושה ימים (בגלל שהלידה היתה מכשירנית) אבל אחרי יום וחצי חתמתי על מסמכים וחזרתי הביתה! ההתאוששות מהאפיזיוטומיה היתה איטית וכואבת, הם עשו בי שמות… כאב לי מאד.
גם ההנקה בהתחלה הכאיבה מאד, חרקתי שיניים ונשכתי שפתיים, אפילו שאני כל כך מנוסה ובקיאה בתחום (יש לי פז"מ של שנתיים וחצי עם הילדים הגדולים ועם כולם ההתחלה היתה כואבת).
גם ברית המילה הכבידה עלי מבחינה נפשית אבל עברה בשלום (בבית עם רופא מוהל, ולשמחתי ניר לא הרגיש כלום) אחרי חודש הכל נרגע.. שככה הסערה וניר השתלב בתוך שגרת חיי המשפחה. לי נשאר להתענג ולהשתאות על הפלא הזה שזכיתי לו שלוש פעמים ברציפות. ברת מזל שכמותי. אני כל כך שמחה. ניר תינוק מופלא ושמח, לא סבל מגזים, לא בוכה בכלל, צמוד אלי כל הזמן וסוקר בעניין, ממרומי אימו את עולמו החדש, מחייך לאחיו ואחותו בנדיבות. אין לתאר… איזו חוויה משגעת. איזה תענוג להיות אמא. אשריי שזכיתי…
זה סיפור הלידה שלי, מקווה שנעם לך.
מקווה לפגוש אותך מתישהו בקרוב, מקווה שאת ממשיכה בעשייה ברוכה ושאת מאושרת.
נ.ב בדיוק לפני שנה, בערב פסח, גיליתי שאני בהריון, אני זוכרת שקרן הסבירה לנו שבליל הסדר יש עת רצון חזקה והלכתי עם הכלב לזרוק אתהזבל בחצות, התבוננתי בירח המלא ובשמיים המוארים והתפללתי מעומק ליבי שהכל יהיה בסדר ושאלוהים ילווה איתי את ההריון ושישמור על הנשמה הטהורה שצומחת בתוך גופי. וזה בדיוק מה שקרה.
אין אסירת תודה ממני.
