“"הגעתי ליוגה פעם או פעמיים בשבוע, ובשבוע 26 הצטרפתי לקורס הכנה ללידה "ברוח היוגה". השילוב של השניים יתברר בהמשך כהשקעה נבונה מאין כמוה"...”
סיפור הלידה של נטלי ועלמה, או על פי ניב – גומרים הולכים…
עבר חודש מיום הלידה וזה כבר נראה כל כך רחוק…בהתחלה הכול עוד כל כך טרי אבל בגלל האינטנסיביות שבאה אח"כ הזיכרונות מתעמעמים להם אט אט. אבל בכל זאת חשוב לי לכתוב את סיפור הלידה שלנו, גם בשבילי וגם אולי בשביל לעזור קצת לבנות אחרות.
אז מה היה לנו כאן? הצירים החלו ביום שני בערב (27/7/09) כצירי בריקסטון יותר ויותר תכופים. היינו בסרט ואח"כ התקשרתי לדולה (המדהימה שלי), גילה נחום והיא אמרה שזה יכול להיות קרוב וזה יכול גם לקחת כמה ימים… ( הייתי בשבוע 39 + 2). בלילה הצירים התגברו, אבל היו בהחלט סבירים ולא מטרידים במיוחד, מרוב התרגשות, לא יכולתי לישון ואמרתי לניב שאעיר אותו במקרה הצורך…
בבוקר הצירים כבר היו כל 3-5 דקות ונמשכו כדקה לערך, ניב, כמובן, נכנס לעניינים והחל מתזמן בצורה מושלמת כל ציר וציר כולל שניות ומאיות השנייה…
בתשע התקשרתי לגילה והיא הגיע אחרי שעתיים. היא בדקה לי פתיחה והייתי בפתיחה של 1.5 ס"מ (הייתי מאוכזבת קלות אך אופטימית), הצירים התגברו, כבר היו יותר אינטנסיביים ואחרי שעה וחצי בערך, בדקנו עוד פעם פתיחה והייתה פתיחה של… בקושי שתיים. בשלב זה היה לי משברון קטן והתחלתי לשקול ברצינות את יתרונות האפידורל… גילה הזכירה לי למה אני לא רוצה אפידורל אבל אמרה שהבחירה היא שלי. החלטתי לחכות קצת ולראות איך העניינים מתקדמים…
בזמן הצירים הייתי הרבה על הכדור, נשענתי על ניב, נשכתי מגבות (לא כריות), צעקתי, זזתי הרבה ולפעמים הייתי מאד מכונסת בעצמי ולא זזתי (הגוף פשוט אמר לי מה הוא צריך וזרמתי איתו) חוץ מזה, גילה עשתה לי מסאז'ים בגב ובבטן, נתנה לי טיפות הומיאופטיות, נגעה, תמכה וניב… קרא עיתון בין ציר לציר עד שהסברתי לו בעדינות שאני צריכה אותו ועכשיו!!!
אחרי שעה בדקנו שוב והייתי רק בפתיחה של שתיים וחצי… הצירים התחזקו והיו יותר ארוכים, ובשעה 15:00 החלטנו לנסוע לבית חולים. כבר בירידה במדרגות לאוטו, הרגשתי שדברים מתחילים לזוז… הגענו לכרמל לחדר קבלה, אמרתי שאני מבקשת שלא יפתחו לי ווריד ושהתכוננתי ללידה טבעית, חיברו אותי למוניטור, המיילדת בדקה לי פתיחה ו… הייתי בפתיחה של ארבע– חמש!!! נכנסתי לחדר הלידה הטבעי, הצירים כבר ממש כאבו, המיילדת הטרידה בכל מיני שאלות, כדי להכניס חומר למחשב, נכנסה רופאה ועוד אחות ואח"כ גם שלומי, סגן מנהל המחלקה, שניב מכיר, אבל לי זה ממש לא הפריע, אני באתי ללדת…
בחדר לידה בדקו אותי שוב והייתי בפתיחה של שמונה (השעה הייתה 16:00) התחילו צירי הלחץ, נכנסתי למקלחת (לא היה כיף) וכשיצאתי ב16:30 הייתי בפתיחה מלאה… המים עוד לא פקעו והמיילדת לחצה עלי לפקוע אותם, אך כמובן שלא הסכמתי (היא כבר קיבלה את עונשה בהמשך…)
עליתי למיטה (הכול כך לא נוחה) ניסיתי כל מיני תנוחות אבל כלום לא היה לי נוח ומצאתי את עצמי בתנוחת הלידה ה"קלאסית" על הגב כשניב וגילה דוחפים לי את הברכיים לגוף.
צירי הלחץ התגברו ואז החלה סאגת הלחיצות, כשהמיילדת אומרת ללחוץ, ניב מתווכח איתה ואומר לה שלא לוחצים כשאין ציר, היא אומרת לו שלא יתערב לה בעבודה, אני לא יודעת מה לעשות והדולה אומרת, תעשי מה שאת מרגישה… אז לחצתי בצירים ואחרי איזה שניים, המים פקעו כמו זרנוק של מכבי אש והשפריצו על המיילדת והדולה…(מסקנה – לא ללחוץ על היולדת) ואחרי עוד איזה שלושה צירים היצור המהמם הזה (שעכשיו ישן עלי בשקט, בתוך המנשא) או שמא עלי לומר היצורה, יצאה לאוויר העולם במשקל 3.528 , בשעה 17:12. מייד שמו אותה עלי וזה באמת היה מדהים כמו שאומרים…אז זהו, עטפו אותה, החזירו אלי, התחלתי להיניק והשאר היסטוריה…
מסקנות:
- לעשות המון יוגה לפני הלידה (עשיתי בין פעמיים לשלוש בשבוע).
- לקרוא, ללמוד ולהתעניין בכל מה שקשור להריון, לידה ולא פחות חשוב (אם לא יותר) על מה שקורה אחרי…
- לעשות קורס הכנה ללידה טוב (מומלץ אצל דפני).
- ללמוד לנשום ולהירגע ולהאמין בעצמך ובגוף שלך.
- ואולי פשוט להיות בת לאמא שילדה אותי ואת אחי לפני שהספיקה להגיד רובינזון קרוזו…
אז שתהיה לכולכן לידה קלה, מדהימה ומעצימה…נטלי.
