הכל התחיל במרץ 2007 כשהכרתי את חגי… אבל נדלג ישירות ל 24/12/2009. כבר בחודש השישי להריון ביקשתי מרותי דודתי שגרה בשוויץ לבוא לסייע לי בלידה, ואכן ב 15 לדצמבר רותי המקסימה הגיעה ומיד החלה במשטר של עיסויים ותרגילים לקראת הלידה (רותי היא פיזיותרפיסטית במקצועה). ביום ה בתחילת שבוע 38 רותי עיסתה לי את הרגליים בערב ואח"כ תכננתי לישון לי בנחת , עם תוכניות רבות לשישי בבוקר (קניות לקראת התינוק בחנות בעפולה, תור לספרית, בישולים + הכנת עוגה לכבוד האורחים הצפויים בשבת). בערך ב 1:00 התעוררתי עם כאבים משונים, שתוך כדי הלילה הבנתי שמדובר בהתחלה של צירונים, בערך כל 8-9 דקות.
מצאתי אפליקציה נחמדה באינטרנט שמתזמנת צירים ותוך כדי חיפשתי ברשת ועיינתי בדפים של קורס ההכנה כדי ללמוד עוד על צירים, מה לעשות במנוחה ביניהם, מה זה הפקק הרירי וכו'. תוך כדי כל ציר הזזתי את האגן במעגלים ובערך ב 5:00 חגי קלט שאני ערה. משום מה שיתפתי אותו בתחושתי והבחור הקול שלא מתרגש מכלום כמובן, לא הצליח לחזור לישון כי מיד ה- CPU שלו התחיל לעבוד במרץ.
החלטנו לראות קצת טלוויזיה כדי להעביר את מה שנותר מהלילה האחרון שלנו כמשפחה זוגית ללא ילדים, כאשר תוך כדי הצירים חגי עיסה לי מעל עצם הזנב ובמנוחה בין ציר לציר נמנמתי לי כנראה, כי אני לא כל כך זוכרת איזה "סימפסון" או "סיינפלד" ראינו.
החלטנו לצאת לשופינג ובכל זאת לרכוש אי אילו פריטים לקראת התינוק, אבל לא בעפולה אלא יותר לכיוון חיפה, כדי שתהיה את האופציה לקפוץ לבית החולים במידת הצורך. המוכרת בחנות קצת התפלאה שעוד לא יצאנו לכיוון בית החולים וכל הזמן טענה שגם אם יולדים אצלם – לא מקבלים אזרחות (או הנחה)…
רותי מעמידה כביסות של בגדי תינוקות (בלי מרכך מיוחד לתינוקות שהיא התעקשה לקנות ואנחנו התעקשנו יותר שאין צורך) וחגי ואני יוצאים לתור אחר ארוחת צהריים מהירה ומשביעה לצוות. תוך כדי הליכה יש התגברות של הצירים ומיד בסיום הארוחה ותליית הכביסה העדינה אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון בית החולים, תדירות הצירים היא כל 3-4 דקות שזה נראה מאד מבטיח ובטוחים אנו כי יש התקדמות רצינית שכדאי לבדוק.
אני עוברת לעמידת 6 ובכל ציר מקרבת את האגן למיטה, ויקי מעודדת, אומרת שאני עושה נהדר אבל אולי כדאי שאסתובב על הגב… טוענת שהגנה על הפירנאום לא תהיה בעמידת 6. קצת לפני המעבר לשכיבה על הגב המים פוקעים ברעש מיוחד… בחוסר רצון התהפכתי כמו צב על הגב וניסיתי להבין מתי בדיוק אני צריכה ללחוץ.
החברות ובנות המשפחה שנתנו טיפים,ספרים ושאר אביזרים, דפני שנתנה ארגז כלים לחגי ולי בקורס ההכנה ובשיעורים, המיילדת וצוות הרופאים בבית החולים שהבינו אותי ועזרו לי ולא ניסו לדחוף אמצעים להקלת הכאב, תינוקי מקסים שעשה את העבודה מצוין מהצד שלו וכמובן חגי ורותי שתפקדו על פי בקשותי המוקדמות בצורה מדהימה ועזרו לי המון להתמודד לפני הלידה ובמהלכה.
