זה התחיל בשבוע ה-39, ב-1.00 בלילה. התעוררתי עם בלגן בבטן. באותו לילה לא כל כך ישנתי, וב-24 השעות הבאות היו לי צירים. בהתחלה חלשים ורחוקים, וככל שעברו השעות הם היו יותר מורגשים וחזקים. הצלחתי להחזיק בבית, ואני ממליצה על זה בחום – למרות שזה כואב ומציק ומפחיד לפעמים, זו הסביבה הכי נוחה. כשהצירים היו בתכיפות של בערך כל 5 דקות יצאנו לביה"ח. בהתחלה חיברו אותי למוניטור, ואחר כך חיכינו. בזמן ההמתנה עם כל ציר שהגיע (והצירים היו חזקים בשלב הזה) אמרתי לעצמי להרפות, לפעמים בקול, ונשמתי עמוק. למרות הרצון להתכווץ מכאב הרפיתי, בעיקר את רצפת האגן. בשלב מסוים קראו לי לבדוק פתיחה, והיתה לי פתיחה של 5 – חצי הדרך.. מאחר שכל אותו יום שלשלתי בחרתי לא לעשות חוקן, "פתחו לי וריד" שזה אומר שהכניסו לי מחט ליד, למקרה שאצטרך אינפוזיה, הלבישו אותי בחלוק ונכנסנו לחדר הלידה.
נתתי למיילדת את תכנית הלידה שכתבנו, ושהשורה התחתונה שלו היתה שאני מבקשת לידה כמה שיותר טבעית. המיילדת שאלה אותי באיזו תנוחה חשבתי ללדת, ואמרתי לה שבעמידת שש. היה לי מאוד מוזר לעלות על המיטה הנקייה בלי תחתונים, ולדעת שאני הולכת לדמם ואולי גם ייצא לי פיפי או קקי, אבל ככה זה בחדר לידה.. בדקתי את החדר
(שהתגלה כמאוד נוח), וחיפשתי תנוחות להעביר את הצירים, בעודי מחוברת למוניטור.
שוקי (בעלי) הבין שרגע האמת מתקרב וקפץ לשירותים. בינתיים הגיע ציר מאוד חזק וצעקתי מכאב. כשהוא חזר שאלתי אם שמעו אותי בחוץ, וכשענה שלא חייכתי ואמרתי שאשתדל יותר…
פתאום המיילדת שמה לב שקצב הלב של העובר יורד, ואמרה שחייבים לזרז את הלידה. נזכרתי בתסריט אפשרי מקורס ההכנה ללידה שעברנו, שאומר שבמצב חירום לפעמים יש העדפה להכניס לניתוח, ואני קיבלתי את זה בהשלמה, כי קודם כל חשובה בריאות העובר. אבל המיילדת והרופאה זכרו את הבקשה שלי ללידה טבעית, ובדרך נס היה אפשר להסתפק בזה שאשכב על הגב כדי לראות אם המוניטור מתייצב. החליטו לפקוע לי מים, כדי לזרז את הלידה, מה שבאמת עבד כי הצירים התחזקו מאוד ואני פשוט צעקתי ועקבתי אחרי ההוראות שלהן, בשכיבה על הגב. בשיא הכאב הרגשתי שריפה בנרתיק, זה היה הראש, וכשהוא יצא סוף סוף השתחרר הלחץ העצום שהרגשתי שם. השיליה יצאה לבד, אבל נשארו בפנים קרומים שלה שהיה צריך להוציא (עם מלקחיים..)
רעי שלנו יצא לעולם בשעה 4.20, בריא וחיוור ומקסים, ואני, בכיינית בדרך כלל, לא בכיתי…
תמיד פחדתי נורא ללדת, עד כדי כך שחשבתי בכלל לוותר על העניין. כשהגעתי לדפני למדתי איך להתכונן ללידה, וקיבלתי כלים שעזרו לי לשלוט בתהליך עד כמה שאפשר, וגם לקבל בשלווה דברים שהיו חייבים לעשות מבחינה רפואית. למדתי על תהליך הלידה – מה החלקים שלו, איך להיעזר בבן הזוג, איך להרפות, איך לחשוב חיובי, ובקיצור – דפני, אצלך קיבלתי ביטחון לגבי התהליך הזה, שכולו היה בשבילי לא נודע לחלוטין, ואני כל כך מוקירה לך תודה!
זהו, ועכשיו אני לומדת להיות אמא לאט-לאט, ומגלה שזה לא פחות מאתגר בשבילי מהלידה עצמה…
קרן ורעי בקורס בייבי יוגה
