סטודיו יוגה לנשים

בבוקר ה23.11 שבוע 39+5 ישבתי במרפסת עם כוס תה פטל השתזפתי בשמש וליטפתי את הבטן . סיפרתי לעוברית שאמא כבר מוכנה שהיא תגיע ושהיא ואבא מאוד ישמחו לפגוש אותה כבר ושלא תפחד – אנחנו נעזור לה לצאת ונטפל בה ויהיה לכולנו כיף גדול.

באותו הערב החלטנו לזרז את העיניינים בדרך הטבעית…(כן! סקס מזרז זה בדוק). כעבור 3 שעות כבר התחלתי להרגיש כאבי גב קבועים קלים מאוד אך לא מוכרים, בלילה התעוררתי ב1:00 עם צורך להתרוקן בשירותים ואותו כאב גב קבוע. בשירותי גיליתי הפרשה רירית עם טיפת דם וכבר ידעתי שזו ההתחלה. סיפרתי לרוני הצעתי שלא ילך לעבודה בבוקר אך הוא לא כל כך האמין לי ואמר שיש לו יום מאוד חשוב מחר והוא חייב ללכת.לא יכולתי לחזור לישון אז ניצלתי את ההזדמנות לשתות את חצי כוס היין האדום שפינטזתי עלייה כל ההריון…. מייד אחר כך חזרתי לישון.

בבוקר למחרת 24.11 התעוררתי ב9:00 בידיעה שהיום אני אלד. שתיתי כהרגלי את תה הפטל במרפסת ושוב דיברתי אל העוברית והבטחתי לה שנעשה הכל כדי שתהיה לה לידה קלה סיפרתי לה כמה אנו מצפים לה.

יצאתי להליכה היומית שלי ואמרתי משפטי חשיבה חיובית וכשחזרתי התקשרתי לרוני וביקשתי שיצא קצת יותר מוקדם מהעבודה והלכתי שוב לישון לאגור כוחות… כשהתעוררתי השעה היתה בערך 12:30 עדיין לא הרגשתי כאבים חזקים אך היו הפרשות נוזליות+דם והרגשתי בחילה תחושה של כמו עצירות וחוסר איפוס/טשטוש . התקשרתי שוב לרוני הוא עדיין לא יצא מהעבודה ביקשתי שיצא עכשיו כיוון שיש לו כשעה נסיעה הוא חשב שאני סתם היסטרית כי בעצם עוד לא כאב לי כלום הכל היה בגדר תחושות . ידעתי עמוק בפנים ששום דבר לא יתקדם עד שאני לא אדע שהוא איתי. איבדתי את הסבלנות ופשוט צרחתי עליו שאם הוא לא יוצא עכשיו אני אלד בלעדיו, זה כנראה שכנע אותו כי תוך 10 דקות הוא הודיע שהוא בדרך אל חיפה.

נכנסתי שוב לשירותים ולהתקלח כשסיימתי כבר התחילו צירים "אמיתיים"  אך לא חזקים בתדירות של כל 10-15 דקות. בחוץ התחיל לרדת גשם יצאתי למרפסת לנשום את האוויר והרגשתי שלווה ושמחה שהמסע הגדול בדרך לפגוש את ילדתי מתחיל. הדלקתי קטורת שמתי מוזיקה והתחלתי בתנועות אגן על הכדור ובעמידת 6 תוך השענות על הכדור . רוני הגיע בערך ב14:00 והתחיל לארגן את הדברים לבית החולים שתיתי מים+רסקיו הכאבים התגברו והתדירות הייתה כבר כל 3-5 דקות. בכל ציר זזתי ונהמתי בין לבין הייתי במדיטציה.

בערך ב15:30 התחלתי לטפטף, ניסינו להריח ולבדוק האם מדובר במי שפיר לא היינו סגורים על זה המשכתי בשלי כשרוני דואג לנגב אחרי עם מגבת….בקשתי שנצא היו עוד כמה הכנות אחרונות הצירים היו כבר חזקים וכואבים (אבל הכל יחסי..). יצאנו מהביצ בסביבות 16:00  לכיוון בית החולים כרמל, בדרך לאוטו חשבתי לעצמי איך לעזאזל אני אשב באוטו עם הצירים האלו אבל כשהתיישבתי נשמתי עמוק והרפתי את עצמי במדיטצייה עמוקה כך שכמעט ולא חשתי כאב. אני זוכרת את השקיעה המדהימה בירידה ברחוב מאפו נעזרתי במראה הזה כדי להכנס לשלווה. כשיצאתי מהרכב כבר היה ברור שזו ירידת מים… טיפ חשוב: כשיש ירידת מים אפשר לעשות את כל הקבלה בחדר הלידה בלי לעבור במשרד להוציא מדבקות. התקבלתי לחדר לידה ב16:45 עם פתיחה של 2.5 ומחיקה 70-80% בזמן שהייתי עם מוניטור בשכיבה על צד שמאל רוני עבר עם המיילדת כל תוכנית הלידה שהכנו, יש לציין שהתייחסו ברצינות לבקשותינו.

אחרי שלבשתי את החלוק נכנסנו לחדר הלידה הטבעי, המיילדות יצרו עבורי תאורה מתאימה והצירים כבר ממש התחילו לכאוב….

בחילה עזה תקפה אותי והקאתי את נשמתי, לזה לא התכוננתי..רוני סיפר לי שמאז בעצם הקאתי לכל אורך הלידה, בהתחלה ההקאות הקשו עלי כיוון שהייתי עסוקה בלחשוב למה אני מקיאה בשלבים מאוחרים יותר הם אפילו הקלו על הכאב, הרגשתי כאילו בכל ציר האנרגייה העצומה הזו שבתוכי יוצאת החוצה ועוזרת לי להשתחרר. המיילדת הסבירה שכנראה יש התקדמות מהירה וזו התוצאה, זה עודד אותי.

נכנסתי למקלחון ושם פשוט שכבתי על הרצפה בין כל ציר דמיינתי שאני בג'קוזי ובכל ציר נעמדתי על הברכיים וכוונתי את הזרם אל הבטן והגב, המים מאוד הקלו על הכאב אך התנועה במקלחון הקטן הייתה קשה ולא נוחה. בשלב זה הכאב היה מטורף +הקאות הרגשתי שהגוף שלי עומד לקרוס ועוד הייתי בשלב של לחשוב על מה שעובר עלי, תהיתי אולי כדאי שאקח אפידורל, רוני עודד אותי להמשיך ואמר שאני כנראה מתקדמת מאוד מהר.

כשיצאתי למוניטור ביקשתי שיבדקו פתיחה כי התחיל לי לחץ הפתיחה הגיעה ל-4 עדיין 80% מחיקה. השעה הייתה 18:30 מהרגע שהחלטתי להמשיך ללא אפידורל לא חשבתי על זה יותר וכנראה שכבר הייתי יותר מכונסת ופחות עסוקה בלחשוב. העברתי את השעה הבאה בתנועה וקולות הכי טוב הרגשתי בעמידה על הברכיים כשאני נשענת על הכורסא שבחדר ומידי פעם שולחת רגל לכל מיני כיוונים בהתאם לכאב. לשבת כל כדור ממש לא הייתי מסוגלת. רוני כל הזמן היה איתי דאג שאשתה ועזר לי בכל ציר על ידי הנחת הידיים שלו על עצם הזנב ועל הבטן, המגע מאוד הקל. הוא עודד נישק וחיבק ונתן לי המון כוח.

ב19:30 הרגשתי צורך חזק מאוד ללחוץ ידעתי שזה לא הזמן אבל היה לי ממש קשה לעצור את זה. ניסיתי להרפות, השמעתי קולות ואמרתי לעצמי בקול רם להרפות, "ל-ה-ר-פ-ו-ת!

המיילדת בדקה ומצאה פתיחה 7 ומחיקה מלאה של צואר הרחם, חיברו אותי למוניטור וביקשו שאשאר איתו כיוון שהדופק של העוברית נמוך. המשכתי לנוע על המיטה עם המוניטור בעמידת 6 ב19:45 נכנס הרופא וחיברו אותי למסכת חמצן, רוני כל הזמן דאג ליידע אותי מה קורה, אני הייתי שקועה בעצמי לא כל כך עניין אותי מה מתרחש מסביב ולמה יש לי מסכת חמצן על הפנים הייתי עסוקה בלהתמודד עם הצירים, המסכה דווקא עזרה לי להתמקד בנשימות ולהרפות. מכאן והלאה העיניינים זזו מאוד מהר, ב20:00 כבר הייתי בפתיחה מלאה, השכיבו אותי על הגב והייתה התלבטות אם ליילד אותי בואקום, כששמעתי את המילה ואקום התעוררתי וצעקי לאאאאאאאאאאאא, הרופא הסתכל עלי בהלם ואמר לי "אם לא ואקום אז קיסרי" נבהלתי וצעקתי בחזרה "לא קיסרי ואקום בבקשה ואקום…". בינתיים נכנס עוד רופא ורופאה בכירה שקבעה שהראש לא מספיק נמוך וצריך לקחת אותי לחדר ניתוח , ביקשתי עוד הזדמנות לזרז את העיניינים על ידי עמידת 6 הרופא אפשר זאת אך מייד החזירו אותי לשכיבה על הגב וכבר לא היה זמן לדיבורים הם החליטו על קיסרי החתימו אותי על טופס הסכמה גילחו אותי ושמו קטטר בשלב זה התחלתי לבכות הייתי מבועתת מהמחשבה על ניתוח . העבירו אותי למיטה אחרת כדי לקחת אותי לחדר ניתוח ושם על המיטה הרופא בדק פעם נוספת את מצב הראש וראה שאפשר ליילד בואקום מייד החזירו אותי למיטה את רוני הוציאו מהחדר. חתכו  את הקטטר , חיכינו לציר הרופא היה עם המכשיר רופא נוסף לחץ על הבטן אני לחצתי כמו שבחיים לא האמנתי שאלחץ (רק שתצא כבר) צרחתי כמו שבחיים לא חשבתי שאצרח (רוני סיפר שהרעדתי קירות) וביחד הוצאנו את מאיה לאוויר העולם. באותה שנייה כבר לא הרגשתי כלום, פרט לאושר גדול שהציף אותי. החזקתי את מאיה רוני הצטרף אלינו הבטנו בה מאוהבים ונרגשים, מאיה הביטה חזרה והוציאה לשון קטנה, היינו בעננים…

בעקבות כל מה שעברנו קיבלתי אמון בגוף שלי, אני יודעת היום שהגוף שלי חזק ושהוא יודע מה טוב לו ומה לעשות בכל מצב, אני אוהבת אותו וסומכת עליו. גיליתי בי כוחות שלא תמיד האמנתי שיהיו לי וגיליתי ברוני בעל מסור ותומך הוא היה שותף מלא לתהליך וסייע לי פיזית ומנטלית. האהבה והבטחון שהוא השרה עזרו לי לעבור את הלידה הזו ללא ספק.

אני מודה לגוף שלי לרוני ולאלוהים שהיו איתי ברגעים אלו ושמרו עלי. תודה.